החלטה בתיק ב"ש 6361/06

1. זהו ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט א. רומנוב) מיום 9.4.06 לפיה שוחרר המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה, איומים והחזקת סם לשימוש עצמי. על פי כתב האישום, שעה שהמתלונן מדד בגדים בתא הלבשה של חנות, גנב המשיב את ארנקו מתוך מכנסיו. בארנק היו כסף ושיקים בשווי עשרות אלפי שקלים. בהמשך לאירוע זה איים המשיב על המתלונן בפגיעה בגופו על מנת להפחידו.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ובקשתה נעתרה.

במהלך הדיון בבקשה נתברר כי  המשיב בן 67, גרוש ואב לשניים ומכור לסמים. לחובתו של המשיב 48 הרשעות קודמות החל משנת 1957 ועד שנת 2004, בגין עבירות סמים, אלימות ורכוש. המשיב ריצה עונשי מאסר ארוכים לאורך 40 השנים האחרונות (!) ואת רוב חייו הבוגרים בילה מאחורי סורג ובריח. את העבירות נשוא כתב האישום ביצע המשיב כחודש לאחר שחרורו ממאסרו האחרון ובשעה שהיה אסיר ברישיון. לחובת המשיב מאסר מותנה בן 9 חודשים שהוא בר הפעלה בעקבות העבירות שביצע. בתסקיר מעצר שנערך בעניינו של המשיב, התרשם שירות המבחן כי המשיב הינו  בעל דפוסי התנהגות עברייניים, חסר הבנה של החיים הנורמטיביים, חסר תובנה עצמית, ובעל קושי ליטול אחריות על תחומי חייו השונים. גם בעת שהותו בכלא לא תפקד במסגרת תעסוקתית או לימודית והפרוגנוזה לשינוי בהתנהגותו הוגדרה כ"שלילית בהחלט".

בהחלטת ביהמ"ש למעצרו עד לתום ההליכים, שניתנה ביום 29.12.05, נקבע בנוסף כי "..למשיב אין כתובת קבועה, ואין איש אשר מוכן לפקח עליו ולקבל לגביו אחריות. ואם לא די בכל אלה, הרי שעניין לנו באדם המכור לסמים מסוכנים... בנסיבות אלה קיים חשש ממשי שאם המשיב ישוחרר הוא ימשיך בפעילותו העבריינית".

2. ביום 11.1.06 הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בטרם שמיעת הטיעונים לעונש ביקש המשיב כי ייערך תסקיר בעניינו ובין היתר ביחס לאפשרות שיקומו על דרך של גמילה מסמים. בהחלטת בית המשפט מאותו מועד בחר בית המשפט, בתיאום עם המשיב ועל פי העדפתו, לדחות את מתן גזר הדין לתקופה ממושכת במטרה לקיים הליך שיקום מדורג במהלכו ייערך מעקב הדוק אחר התנהלותו של המשיב. את בחירתו בהליך השיקומי נימק ביהמ"ש בעובדה כי בינתיים נתברר כי המשיב זכאי לדיור ציבורי ובאפשרות שתימצא דירה מתאימה למגוריו, שתסייע לתהליך שיקומו. בהתאם הורה לשרות המבחן לבדוק מהם הצעדים הנדרשים על מנת להסדיר למשיב דיור ציבורי, והאם ניתן למצוא עבור הנאשם מסגרת של גמילה מסמים.

במכתב מיום 7.2.06 ובתסקיר מסכם מיום 15.2.06 חזר שירות המבחן על התרשמותו כי מדובר בנאשם בעל דפוסי התנהגות המאופיינים באימפולסיביות, קשיים להשתלב במסגרת תפקודית, קשיים בקבלת סמכות וקווי אלימות. המשיב אינו מקיים כל קשר עם בנו, וקשריו עם בתו רופפים ואין היא מהווה תמיכה עבורו. באשר לאפשרות הגמילה, סבר שירות המבחן כי המשיב איננו מתאים בשלב זה של חייו לגמילה במסגרת פנימייתית מאחר ויתקשה לעמוד בתסכולים ובקשיים המהווים חלק מן הטיפול. עוד סבר כי "יתכן והכיוון של מרכז היום הוא כיוון מתאים יותר לאחר תקופת הכנה לטיפול מעין זה". שירות המבחן הוסיף כי יוכל לבחון כיוון זה במידה ותוסדר למשיב מסגרת מגורים. בהודעה מיום 6.4.06 הודיע שירות המבחן לבית המשפט כי הליכי מסירת הדירה למשיב הושלמו והוא יוכל לקבל מפתח לדירתו ביום 9.4.06. שירות המבחן המליץ בפני בית המשפט לסיים את ההליך המשפטי בעניינו של המשיב ולהסתפק בתקופת מעצרו. עוד הומלץ על העמדתו במבחן במסגרתו ימשיך שירות המבחן לסייע לו בהדרכה ובהצבת גבולות, ויבחן התאמתו לטיפול במרכז יום.

בהחלטת בית המשפט מיום 9.4.06, נשוא הערר, אומר בית המשפט כדלהלן:

"הפתרון ה"קל" מבחינת בית המשפט היה לגזור את דינו של הנאשם למאסר, ובכך להוסיף, כבר עכשיו, את הרישום הפלילי המספר 49 בגליון הרישום הפלילי של הנאשם. ואולם, תחושתו של בית-המשפט היא, כי בכך לא יהיה כדי להביא תיקון לבעיה העיקרית אשר לטענת הנאשם הביאה אותו לביצוע העבירה הנוכחית, היינו העדר דיור. בנסיבות אלה, פניתי לשירות המבחן ולאחר שאפשרתי לנאשם להשתחרר למספר שעות מדי פעם, הסתבר כי הושגה עבורו דירה מעמידר, אותה אמור הנאשם לקבל היום או מחר.

הנאשם נתון כבר במעצר קרוב ל-4.5 חודשים. בית המשפט מוכן ללכת בגישה שיקומית אשר בהתאם לה, ישוחרר הנאשם בתנאים מגבילים, ותינתן לו ההזדמנות להוכיח את עצמו. אם יוכיח, תהיה הקלה בתנאים. ואם חלילה יאכזב, הוא ישוב לבית-המשפט וזה יגזור את דינו, כאשר הובהר לנאשם, כי במקרה זה מצבו יהיה פחות טוב מכפי מצבו היום."

בהמשך קובע בית המשפט כי בכפוף לכך שהמשיב יקבל מפתח לדירה, ישוחרר המשיב בתנאי מעצר בית בדירה אותה יקבל מעמידר. עוד נקבע כי המשיב יהיה רשאי לצאת מביתו, מידי יום, בין השעות 10:00 ל-15:00, ובלבד ששהייתו מחוץ לביתו תהיה בשכונת נווה יעקב בלבד. כן נדרש המשיב לחתום על ערבות עצמית בסך 5,000 ש"ח.

עוד באותה החלטה נתבקש שירות המבחן להביע דעתו ביחס לאפשרות שהמשיב ייכנס לטיפול במרכז יום.

3. העוררת סבורה כי אין בשחרורו של המשיב למעצר בית ללא כל פיקוח כדי לאיין את מסוכנותו, וכי שחרורו לחלופת המעצר שנקבעה עלול להביא לפגיעה בביטחון הציבור. העוררת חולקת על מסקנתו של בית המשפט לפיה תסייע קורת הגג שעל ראשו לנטישת אורח חייו העברייני, וטוענת כי באיזון שבין שחרורו של המשיב לצורך שיקומו, ובין הסיכון לביטחון הציבור ורכושו, נוטה הכף בבירור להמשך שהייתו של המשיב במעצר.

ב"כ המשיב טוען כי אין להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט, אשר במסגרת הליכי גזירת דינו של המשיב בחר באפיק שיקומו של הנאשם, שאם יצלח ישרת אף הוא את אינטרס הציבור. המשיב עצמו טען בפני כי מאס בחיי העבריינות, כי רצונו לצאת ממעגל העבריינות אמיתי, וכי הוא מבקש כי תינתן לו הזדמנות לשקם את חייו.

4. הנני סבורה כי יש לקבל את הערר.

עניינו של המשיב קשה. מדובר באדם שנכנס למעגל העבריינות בגיל צעיר ומעולם לא הצליח להיחלץ ממנו. הרגליו, מנהגיו, ודפוסי התנהגותו, כולם עבריינים הם. בית המשפט, לאחר הכרעת הדין ובמסגרת שיקול דעתו לעת גזירת הדין מצא פוטנציאל לשיקומו של המשיב ובחר לנסות לממשו, במטרה להוציא את המשיב ממעגל הקסמים בו הוא שרוי מזה 40 שנה, ועל מנת לנסות למנוע, כדבריו, את העבירה הבאה. ואולם, ככל שהאפיק השיקומי כרוך בשחרור המשיב ממעצרו, יש מקום להביא במניין השיקולים לא רק את צרכי שיקומו של המשיב אלא גם את אינטרס הציבור ואת הצורך להבטיח כי בטחון הציבור לא יוקרב על מזבח שיקומו של המשיב.

מיותר להרחיב את הדיבור על מסוכנותו המופלגת של המשיב. העבריינות למשיב היא אורח חיים פשוטו כמשמעו. מסוכנותו אף מודגשת לאור התמכרותו לסמים. חזרתו של עבריין מועד מסוג זה לאורח חיים מתוקן תלויה בדרך כלל, בראש ובראשונה, בגמילתו מסמים ובקיומה של מערכת תמיכה מתאימה. על רקע זה שחרורו של המשיב למעצר בית חלקי שאין הליך גמילה בצידו, וללא כל תמיכה או פיקוח, בין משפחתי ובין מוסדי, הינו מתכון בדוק לחזרתו לאורח חייו המוכר. לפיכך, גם אם היה מקום לבחור באפיק שיקומו של המשיב, תוך שחרורו ממעצר, הנני סבורה שאין די בתנאים המגבילים שנקבעו כדי להגן על הציבור מפניו.

יצויין כי בית המשפט, שהיה ער לצורך בהליך גמילה לשם הצלחת תהליך שיקומו של המשיב, אכן הורה לשירות המבחן לבדוק את אפשרות כניסתו של המשיב למרכז יום, אולם סבר כי ניתן לשחררו למעצר בית חלקי עוד בטרם השלמת הבדיקות בעניינו. כשלעצמי, הנני סבורה, כי ניתן יהיה לשחרר את המשיב ממעצרו רק לאחר שתימצא לו מסגרת שיקומית הדוקה, תומכת ומפקחת, שמחד תהווה עוגן לתהליך השיקום, ומאידך, תגן על הציבור מפני מסוכנותו של המשיב (והשווה  בש"פ 2923/06 בן נעים נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.4.06). עד  אז אין מנוס אלא להשאירו במעצר.

ניתנה היום י"ד בניסן, תשס"ו (12 באפריל 2006) במעמד ב"כ העוררת, עו"ד ר. בראנסה, המשיב ובא כוחו, עו"ד בלושטיין.